תוכן

יד) ובזה תבין, איך התינוק כשנולד, אינו יכול לילך ע"ג רגליו כלל, ואח"כ ע"י מה שיונק בכל שעה, נוסף כח ברגליו לעמוד עליהם ולילך והענין הוא, כי הנה ז"א יש לו שש קצוות, וכשהיה בתוך העיבור, היה תלת כלילן בתלת, כי הנצח הוד יסוד שהם הרגלים שלו, היו כלולים למעלה, בתוך חסד גבורה תפארת, ואחר שיצא ממעי אמו, מתחילים נצח הוד יסוד שלו להתגלות מעט מעט, כפי החלב שיונק, ומתפשטים מעט מעט, ואחר שנגמר הבירור שלהם לצאת מתוך הסיגים, ולהתחבר בגוף הולד בסוף כ"ד חדשים של היניקה, אז נגמר גילוי רגליו לגמרי, והולך על רגליו. ואמנם לפעמים הולד הולך על רגליו, אחר י"ח חדשים, והוא סברת מי שאמר, שזמן היניקה הם ח"י חדשים. והטעם הוא, לפי שכיון שנגמר תקון נו"ה שהם הרגלים, אע"פ שלא נתקן גם היסוד, יכול להלוך על רגליו, כי ההליכה נתלית ברגלים.